בדידות בגיל הזהב
השבוע נזכרתי בסבתי היקרה. כמה אהבתי אותה, הייתי קשורה אליה מאוד. לפחות פעם בשבוע הייתי נוהגת להיפגש איתה. היא הייתה מבשלת לכל השבוע , אופה, ואיזה מעדנים! ממש ללקק את האצבעות. סבתי תמיד הייתה מוקפת במשפחה. כך אני זוכרת. למרות שחיה לבד בדירה קטנה בלב תל אביב. הרעש וההמולה מבחוץ נתנו לה תחושת ביטחון. אני זוכרת שהייתי שואלת אותה, "סבתא, איך לא מפריע לך הרעש של האוטובוסים, המכוניות וכל העוברים ושבים?" והיא הייתה מחייכת ומשיבה שאין לה מושג לאיזה רעש אני מתכוונת. מבחינתה זה להרגיש חיים סביבה. אז לסבתא היה הרבה מזל כנראה. מוקפת משפחה וחברים תומכים ואוהבים. תחושת הבדידות…