לחיות בבית עם 3 בנות, ארנב, כלב ( בחוץ) 3 חתולים ( בחוץ) בהחלט שמייח. מעולם לא הגדרתי את עצמי כאוהבת חיות מושבעת , אבל ללא ספק לחיות במושב עם מטע זיתים ענקי , בהחלט דורש חיות עבור הבנות לפחות. לפני כשבע שנים לערך, בעלי יצא למכולת לקנות מצרכים בסיסיים הביתה, וחזר עם סלסלה וגורה קטנה וחמודה להפליא!! כמעט התגרשנו בשנית בגללה, אך לשמחתי שרדנו. היא מצאה את ביתה במלונה בחוץ, ואנחנו נשארנו בתוך הבית הקט עם הבנות.

בוני שמה, כלבה מיוחדת להפליא. העיניים שלה משדרות כל כך הרבה טוב. במושב התגורר בשעתו וטרינר. הביא עמו כלבה עזובה שטיפל בה. הוא עזב בינתיים והשאיר (לא ברור איך ולמה) את הכלבה. בוני שלנו ממש לקחה אותה תחת חסותה. היא נמצאת כאן רב שעות היום, הן משחקות, משוטטות להן יחד אבל הדבר המפליא באמת זה שעת האוכל.להתבונן בבוני כשנותנים לה לאכול זה מחזה נדיר. מנומסת להפליא, לא  טורפת ישר, מריחה, מתקרבת לאט לאט, מלקקת ואז פותחת את הפה.

כשהחתולים מתקרבים לצלחת, זה כבר משהו אחר לגמרי. היצר החייתי יוצא החוצה, שומרת על הצלחת כאילו היה יהלום יוקרתי. שאף חתול לא יתקרב , חס וחלילה! אבל אם הכלבה העזובה נמצאת בסביבה בזמן האוכל, זה כבר סיפור אחר לגמרי. בוני מאפשרת לכלבה לאכול ולא רק מאפשרת, מגישה לה ממש!!  הייתי חייבת לראות את המחזה הנ"ל מספר פעמים כדי להאמין בעצמי. הכלבה כאילו דואגת ממש לחברתה.

אולי זה לא נכון להדביק תכונות אנושיות לבעלי חיים, שסה"כ מנהגים לפי האינסטינקטים שקיבלו מהטבע. אבל לראות דבר כזה, לא יכולתי שלא להלביש על זה תכונות אנושיות. ראיתי את זה כל כך הרבה פעמים וכל פעם זה ממש מרגש מחדש. אני מיד חושבת לו אנחנו בני האדם היינו דואגים כך אחד לשני (לא רק לנזקקים, לכל אחד באשר הוא) איזה אנושות הייתה כאן? כמה בטחון ואהבה היינו מרגישים? לפעמים מרגיש לי שאנשים מסוגלים לתת את האהבה הזו לחיית המחמד שלהם אבל לאדם אחר? זה כבר סיפור אחר לגמרי…