כיכר העיר, גברים עטופים בבדים לבנים, עטורי ארשת שכולה אומרת רומו של עולם… חלקם ישובים על אבנים מסותתות עצומות בגודלן, שנחצבו בכוח מחשבות ההישרדות של עבדים מיובאים מארץ של אנשים נחותים וחסרי שיקול דעת, שקיומם המשני אינו מצדיק חופש בחירה וקיום עצמאי. משה כחלון הניף את ידו ברישול אלגנטי והנעים בקולו את השיעמום האינטלקטואלי שרבץ באוויר כמשווע להברקה שתפיח בו חיים. "אחים!" הוא קרא, "הבה נבחר…. נבחר כולנו. כל אחד מאיתנו יבחר באג'נדה המטיבה לשקף את הרוח המנשבת בלבו ובדעתו… והמועמד שמשנתו תעורר הזדהות במספר הרב ביותר בינינו האנשים החושבים. הוא יהיה המנהיג ואחריו נלך ואלה שדעתם שונה או אפילו מנוגדת לאידיאה שנבחרה ברוב עם וכיכר יבטלו נא את דעתם בפני דעת הכלל – הוא רוב העם, למען אחדות המטרה שהיא כידוע חשובה ומורמת מעל יחידות הדעה". ערן שיוביץ ענה לו שבלי שינוי גם בהנהגה לא תהיה אחדות.

רחש השמור ללידתן הנדירות של פריצות במתווה ההיסטוריה עלה בקהל. המהומים של מורת רוח והסכמה התערבלו בבריזה המתוקה שהאדירה את המעמד. כולם הרגישו באוויר את כוחה האדיר והאפשרי של אחדות ההסכמה מעל השוני בדעה, כולם חשו את טעם ההתגברות על נטיית הלב הפרטית, בדבקות אל הלמות הלב המאוחדת, כמקדשת את המטרה האחת. חשיבות קיום הכלל מעל כל המחשבות הפרטיות. שקט הושלך בהכנעה מתוקה, ההמון נאסף לאיש אחד בלב אחד, רוח חדשה ריחפה ביניהם ונצח חדש נפתח בלבם. אפילו האגו דמם ונכלם כולו השתאות נכנעת מול השכר הבלתי נתפס של תחושת הענווה. אף אחד לא זע. שלא ישבר הנצח הזה, שהלמות הלב האחד לא יפול מנגינתו היחודית. ברוב עם הדרת מלך ולא חשוב מי הוא ומאיזו מפלגה הוא בא.

כוחו האמתי של מנהיג הוא לאחד בין השונים, להגדיל בעיניהם את אחדות העם מעל כל האג'נדות הנשגבות כי שלמות העם כיחידה אחת – למען שלמותה, תגלה את כוחה של האהבה החלוטה הנצורה בלבו של כל אדם ותוציא לפועל את השלום הנכסף ואת שלמות פעולותיו.