כמו כל דבר בחיים גם לריב יש מקום וגם הריב הוא אומנות שצריך ללמוד אותה כדי שתישא את הפרי המקווה ותביא לקירוב הלבבות ולא לפירוד ולריחוק. אבל זה למאמר אחר או להרחבה באתר https://laitman.co.il .

במאמר זה אני רוצה לעסוק בהתלהמות בהתרת הרסן, בביקורת שברשת.

כל אמצעי התקשורת דיווחו על שרה בממשלת ישראל שטסה לארה"ב לחופשה. אנשי תקשורת ישבו בפאנלים באולפן וחבטו בשרה שנותנת דוגמה רעה לאזרחים. דברו בהתלהמות על השרה שבניגוד להמלצת ראש הממשלה יצאה לחופשה פרטית עם בן זוגה למדינה זרה בזמן גל קורונה נוסף. כולם הטיפו לה והציעו לה הצעות שבכולן היתה ביקורת ואצבע מאשימה. וכאופייני לאמצעי התקשורת השונים כמה שיותר מתסיס, כמה שיותר מעורר אמוציות שליליות יותר טוב.

גם אני כמו רבים שמעתי את הדיווחים, וכמו רבים נוספים ראיתי בעין רעה את היציאה של השרה. אני שכבר שברור לי שהתקשורת מחפשת תמיד סנסציות, לא תמיד מוסרת מידע שלם, הרבה פעמים מוסרת  אפילו מידע שקרי העיקר לעורר "ריבים ומדנים" ברחבי הרשת, לא תהיתי לרגע האם הדיווח שלם. לא תהיתי למה אין הסבר של השרה לנסיעתה. אני שהבנתי שהדבר לא תואם את אופיה של שרה זו שעל פי תפיסתי מקפידה על דוגמה אישית לאזרחים, שדורשת מעצמה מה שדורשת מהאחרים לא שאלתי את עצמי "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?" כמו רבים אחרים לא התחבטתי בשאלה האם התקשורת שוב לא חקרה לעומק ומפרסמת מידע חלקי, כזה שיעורר "מריבות" של אזרחים עם השרה? גם אני ככל העם שפטתי אותה לחומרה.

לא חלפה יממה וסיבת היציאה של השרה לארה"ב התבררה. לשרה ולבן זוגה, אחרי ניסיונות להביא ילד לעולם, נולד ילד בארה"ב והיא יצאה להביאו. כולנו  "אכלנו את הכובע" והנאצות הפכו לברכות מזל טוב לשרה ולבן זוגה.

הרבה מריבות שמתעוררות, הרבה מקרים שמגיעים אפילו לאלימות קשה מתעוררים בגלל שאנחנו רואים מידע חלקי ולא את התמונה כולה. חלק גדול מהמריבות מתעוררות בגלל האופי שלנו לבקר את כל מה שהוא לא אנחנו, לפרש ושייך לאחרים כוונות זדון. הרי אין לנו את הכלים ואת הרצון לבדוק באמת מה הכוונה האמיתית של זה שעומד מולנו ואנחנו בהבל מחשבות יוצרים תילי תילים של כוונות רעות לזה שאיתו אנו רבים.

אם כולנו, כולל אנשי הרשת, היינו מתחנכים מגיל צעיר להצדיק את מי שהוא לא אנחנו אני יכולה לשער שחלק גדול "מהמריבות" והרוח הרעה שברשת ובחיינו בכלל היו נעלמים.